בזמן עצירת נשימה, קולטנים בגופינו חשים בירידה של רמת הPH (עליה בחומציות הדם) ועליה של פ"דח. שני אלו יחד גורמים לנו לקחת את הנשימה הבאה. זו הסיבה שככול שנעצור את הנשימה ליותר זמן רמת הפ"דח תעלה והרצון לנשום יגדל. בדרך כלל כאשר אנו חווים את תחושת ה"אין לי אוויר" או "אני צריך לנשום", תחושה שמתבטאת בכיווץ סרעפתי\ביטני, חום בצוואר, חום בראש, הצטברות רוק בפה, בליעה של רוק ונימלולים בגפיים, יש לנו עוד המון חמצן בדם ובכך יש לנו עוד המון זמן לעצירת הנשימה. בדרך כלל ירידת ערך החמצן הראשונית תתחיל רק אחרי 2:30-03:00 דקות (SPO2), הזמן שלוקח לרמות SPO2 לרדת משתנה מאדם לאדם ומאוד תלויה במספר משתנים, כגון רגישות לפ"דח, קצב פעימות הלב, כמה ישנו, מה אכלנו, כמה אנו מאומנים בעצירת נשימה, כאשר המשתנה העיקרי הוא מספר כדוריות הדם האדומות בגוף האדם.

כאשר אנו נושמים, חמצן עובר דרך ריאותינו אל תוך הנדיות, משם הוא נכנס למחזור הדם ונקשר להמוגלובין בכדוריות הדם האדומות, מה שיוצר אוקסיהמוגלובין. משם כדוריות הדם האדומות נושאות את החמצן במחזור הדם אל התאים הזקוקים לו.

לפני 100 שנה, נשימה טבעית ובריאה היתה בקצב של כ-6 נשימות בדקה(5.5 שניות פנימה ו5.5 שנית החוצה), כאשר נפח האויר הנכנס ויוצא מהריאות הינו בערך 500 מ"ל אויר למעגל נשימה (תלוי נפח ריאות TLC וזכר או נקבה). הבעיה היא שבמאה השנים האחרונות רמות הסטרס והחרדה עלו, וביחס אליהם עלה גם קצב\נפח הנשימה עלה לבין 12-20 נשימות בדקה בערך, דבר הגורם לאיוורור יתר, עומס על דרכי הנשימה ומחסור קבוע של פ"דח וסידן. כמו שכבר למדנו, כדי שהחמצן ישתחרר מכדוריות הדם האדומות הוא חייב להיות בנוכחות של פ"דח. נוכחות של פ"דח תעלה את החומציות בגוף ותאפשר את החילוף בתא בין החמצן לפ"דח. האירוע הפיזיולוגי הנ"ל נקרא בשנת 1904 על שם זוכה פרס הנובל כריסטיאן בוהר. אפקט בוהר אומר כי בנוכחות פחמן דו-חמצני, היקשרות החמצן אל מולקולות פיגמנטים שונות, כגון ההמוגלובין פוחת ומולקולות החמצן נפרדות מההמוגלובין.

כדי שנוכל להבין את התהליך לעומק חשוב להבין מה הוא בדיוק ההמוגלובין. המוגלובין הינו חלבון עשיר בברזל הנמצא בתוך כדוריות הדם האדומות. ישנם בערך 270 מיליון מולקולות המוגלובין פר כדורית דם אדומה וכל מולקולת המוגלובין יכולה לשאת ארבע מולקולות חמצן, הווה אומר שכל כדורית דם אדומה יכולה לשאת יותר מבליון מולקולות חמצן!

בקיצור: רמת הפד"ח עולה בגלל הנשימה התאית (ראה פוסט 3), הדם נהפך חומצי יותר(PH יורד) והקשר בין החמצן להמוגלובין מתרופף כדי שהחמצן יוכל להשתחרר לתאים הזקוקים לו. אם רמת הפ"דח נמוכה אז אנחנו בסיסיים מידי (PH עולה) ולכן החמצן לא יוכל להשתחרר מהדם אל התאים.

זו הסיבה שאם ננשום יותר מידי ונימצא בהיפרוונטילציה זמנית או כרונית (נשימת יתר) נרגיש נימלולים בשפתיים, באצבעות הידיים ובאצבעות הרגליים כתוצאה מן הירידה ברמת החומציות של הדם. ירידה ברמת החומציות בדם מובילה בין היתר לכיווץ של כלי דם במוח, מה שמוביל למעין מחסור בחמצן שגורם לתסמינים של אסטמה וסימנים נוספים כגון כאבי ראש, סחרחורות, אי שקט ותחושת חרדה.

לכן חשוב להבין שכאשר מדובר בנשימה when breathing ,MORE IS NOT MORE, LESS IS MORE

כדי לייעל את תהליך הנשימה, יש לנשום פחות!

איך עושים את זה?

נשמו עמוק ולאט רק דרך האף ואל הבטן(הכוונה של נשימה עמוקה היא עמוק אל הבטן ולא "נשימה גדולה").

פתחו הרגל, שימו לב כל פעם שאתם מפהקים או נאנחים, עיצרו את הנשימה ל10 שניות על ריאות ריקות וחיזרו לנשום בעדינות דרך האף.

שלבו עצירות נשימה קלות בחיי היום יום, לדוגמא, אתם בדרך למקום כלשהו בהליכה, לכו 10 צעדים בעצירת נשימה על ריאות ריקות, בצעו התאוששות של 12-18 נשימות עדינות דרך האף וחזרו על העצירה וההתאוששות ככול שתרצו או עד שתגיעו אל היעד.

בהצלחה!

חזרה לנושא,

גופינו הוא מכונה מדהימה והוא עובד על פי מנגנון ה"USE IT OR LOSE IT"

לא משנה מה נבחר לעשות, גופינו המופלא יתמוך בנו וידאג ליעל כל פעילות שנבחר לעשות.

לדוגמא:

אם נבחר לעסוק בריצה, גופינו יעזור לנו להפוך לרצים טובים יותר. גופינו יפתח סבילות גבוהה יותר, יחזק את רגלינו ויהפוך את הגידים שלנו ליותר קפיציים ואלסטים.

אם נבחר לעסוק בצלילה חופשית, גופינו יעזור לנו להפוך לצוללים טובים יותר. גופינו ייעל את רפלקס הצלילה ויהפוך אותם לחזקים ומהירים יותר. בזמן צלילה הוא יאט את פעילות הלב כדי לחסוך באנרגיה, יכווץ את הנימים בגפיים כדי להזרים דם אל משולש החיים (לב, ריאות ומוח), הוא יכווץ את הטחול כדי לשחרר דם עשיר בחמצן אל מחזור הדם וזאת רק ההתחלה (לעוד ידע בנושא חפשו רפלקס הצלילה ביונקים)

אם נבחר לעסוק בישיבה על ספות, גופינו יהפך להיות ממש טוב בישיבה על ספות. הדאגה העיקרית של גופינו היא לשרוד. גופינו יודע שההשרדות שלנו תלויה בכמה אנרגיה יש לנו בגוף, והגוף יודע שהוא צריך לנוח כדי לשמור אנרגיה לשעת רצון ואף לאגור אנרגיה (שומן) לשעת מחסור, אך שעת המחסור אינה באה…

שרירים צורכים המון אנרגיה, שרירים שלא מאמנים -מתכווצים ומתנוונים. כאשר אנו אוכלים יתר על המידה או לא מאמנים את השרירים, הגוף יוצר רקמת שומן וצובר אותה בגופינו.

בכל שנייה, בין 2-2.5 מיליון תאי דם אדומים מתים בגופינו ובערך אותה כמות נוצרת בתוך מח העצם שלנו כדי להחליף את המתים. תוחלת החיים של תאי הדם האדומים היא בערך שלושה עד ארבעה חודשים, עד שהם מוחלפים על פי הדרישה הנוכחית של גופינו. חשוב להבין מה הכוונה ב"דרישה נוכחית". גופינו מגיב על פי מה שעשינו, הוא אינו יודע מה אנחנו צריכים לעשות, (אם כי הוא מחשב את צרכיו לפי רמת הפעילות שלנו, מעין חיזוי לעתיד), לדוגמא: אם אנחנו נושמים יתר על המידה בצורה כרונית, רמת הפ"דח שלנו תישאר נמוכה וכדוריות הדם האדומות לא יוכלו לשחרר חמצן. כתוצאה מכך גופינו יחשוב שיש לו יותר מידי כדוריות דם אדומות והוא יבחר לא לייצר עוד כדוריות דם אדומות כאשר יגיע זמנן למות. כתוצאה מכך נישאר אם המספר כדוריות הדם המינימאלי שמתאפר לנו כדי לשרוד ופעילות ספורטיבית תהיה לנו קשה, מעייפת ולא מספקת. אנשים הנושמים יתר על המידה בצורה כרונית לא יוכלו לעצור את הנשימה להרבה זמן ואם הם יצאו לריצה, הם יגלו שהם מתנשפים ומתעייפים מהר מאוד ולא רוצים המשיך הלאה. כל זה קורה מכיוון שרמות הSPO2 שלהם צונחות מהר בזמן פעילות כי אין מספיק כדוריות דם אדומות כדי למלא את הדרישה.

חזרה על המנטרה, פד"חח הוא זה שיוצר את הגירוי הנשימתי ומאפשר לחמצן להשתחרר מכדוריות הדם האדומות לשימושם ורווחתם של השרירים, האיברים וכל תא ותא בגופינו. חוץ מזה פ"דח גם עוזר לפתוח את דרכי הנשימה שלנו ומרחיב את הסימפונות, כך שנוכל לנשום טוב יותר. בנוסף פ"דח גם גורם להרחבה של כלי הדם דבר שמוריד את לחץ הדם ומאפשר זרימה טובה יותר של דם עשיר בחמצן אל הגפיים והראש, וכך עוזר ללב לעבוד פחות קשה (BPM נמוך יותר), כל אלו יגרמו לנו להרגיש צלולים, מודעים ומפוקסים. לעומת זאת אנשים הנושמים יותר מידי או נושמים דרך הפה יחוו את ההפך המוחלט. בגלל מחסור בפ"דח, מצב שנקרא היפוקאפניה (hypocapnia), דרכי הנשימה וכלי הדם מצרים, דבר שמקשה על זרימת הדם להגיע אל הגפיים ואל הראש וגורם לאנשים הסובלים מנשמת לחוות כאבי ראש ותחושת קור בידיים וברגליים.

אנחנו מזמינים אתכם לעלות את המודעות לדרך בא אנחנו נושמים, אנחנו והסובבים אותנו. שימו לב כמה אנשים נושמים דרך הפה, כמה אנשים נושמים אל החזה שלהם או נאנחים ומפהקים בתכיפות, כל אלו הם סימנים של רגישות גבוהה ל פ"דח. כל אדם הנושם דרך הפה נושם פי 2 יותר ממה שהוא אמור לנשום. נשימה מהפה גורמת להמון בעיות ואינה מטיבה עם הגוף.

עוד על נפלאות הנשימה מהאף ומגרעותיה של נשימה מהפה בפוסט הבא.

תודה שקראתם, אדם הייל.

The post פחמן דו חמצני, חמצן ואפקט בוהר – BOHR EFFECT appeared first on צלילה חופשית ישראל - Freedive Israel.

צלילה חופשית זו בעצם צלילה מתחת למים (ים או בריכה) בעצירת נשימה.

רגע, אז זה אומר שלא נושמים לאורך כל זמן הצלילה??

נכון מאוד!

אבל איך אפשר לעשות את זה? תוך 20 שניות אני מרגיש.ה צורך לנשום!

לפני שצוללים נושמים דיי הרבה.. הגוף שלנו רווי בחמצן, הגוף רפוי במקסימום, המחשבות אינן, וברגע הנכון לוקחים נשימה עמוקה פנימה, ומתחילים את הצלילה. אחרי הכנה נכונה וטובה הצורך לנשום יגיע הרבה יותר מאוחר. בנוסף יש התרכזות כל כך גבוהה בצלילה, וההתמסרות למים ולתנועה מתחת למים היא כה אבסולוטית עד שבאיזשהו שלב שוכחים לגמרי את הצורך לנשום, והצורך לנשום מגיע בזמן הנכון, אחרי שכבר הספקנו לצלול דיי עמוק או לאורך דיי הרבה זמן.

כמה זמן את יכולה להיות מתחת למים?

זה מאוד תלוי בסוג הצלילה שאני מבצעת, ומה מטרת הצלילה.. אם אני בשנירקול עמוק לכייף, או בצלילה עם מערך מקצועי וכוונה לשבור שיא אישי חדש ולעשות צלילת עומק.

אבל בכל צלילה שלי אני מרגישה נוח בין הדקה וחצי ל2 וחצי דקות בוודאות, כשנוח לי ממש אני יכולה גם לעבור את ה3 דק'.

ואת לא מפחד להתעלף? או שתרצי לעלות לנשום ולא תספיק להגיע לפני המים בזמן?

ממש לא. אני מודעת לגבול שלי מתחת למים, מהרגע שסיימתי את הקורס הבסיסי שלי ועד היום אני ממשיכה להתאמן בצלילה חופשית והגבולות שלי הולכים ומתבהרים. אני יודעת לזהות את הסימנים לצורך אמיתי של הגוף שלי בחמצן ולעלות בזמן, תו"כ שמירה על רגיעה, ולפעמים אני מרגישה צורך לנשום מאוד מהר כי אני עייפה/טרודה/עצבנית או סתם חלשה.

איך שמרגישים בזמן הצלילה ובכללי בסשן צלילה חופשית יכול לשקף ולהעיד בפנינו על הרבה מאוד דברים שקיימים בתוכנו כרגע ואנחנו אולי לא ממש מתייחסים אליהם. או פשוט לא נותנים להם מקום. במים הכל צף.

ואז מה עושים?

אם אני מרגישה תקיעות בסשן אני משתדלת לשחרר את האגו והציפייה (מאוד לא פשוט אבל אפשרי) ולהבין שהיום הגבולות שלי במים הם קצת שונים – צלילות קצרות יותר, עומקים רדודים יותר. אני מנסה להתמסר למה שיש ולהפיק ממנו את המירב ולזכור שאני פה קודם כל כדיי להינות.

לאיזה עומק את מגיעה?

אני לא חושבת שזה כזה משנה, אבל השיא האישי שלי הוא 45 מטר. אבל ספיצפית אצלי הרצון להעמיק ולשבור שיא אישי מול עצמי תמיד היה פחות עניין. הרצון שלי הוא להינות מהשקט שיש למים להציע, ולתחושת הריחוף והשחרור. אבל עניין העומקים ושבירת שיאים מאוד משתנה מצולל לצולל וכל אחד לוקח את הצלילה החופשית למקום שלו – ריפוי, ספורט, אתגר, מדיטציה ועוד. בתכל'ס כל עוד מתאמנים בעיקביות תמיד רואים התקדמות- זה יכול לבוא ליידי ביטוי בעומק, או בזמני צלילה או בשיפור הטכניקה והנוחות, או הכל ביחד.

וכל אחד יכול לעשות את זה? גם אם אני מפחד.ת? ומעשן/ת?

כן כן כן! זה לכל אחד ואחת מכם. כולנו יונקים, לכולנו יש את אותו רפלקס "היונק הימי" הקדום והעומק והזמן בכלל לא משנים – מה שמשנה זה לדעת לנוע במרחב המדהים הזה שנקרא מים. ללמוד לבטוח בגוף שלנו, לדעת לזרום ולהישטף בשקט של המים. אין לזה תחליף ואין שום דבר שדומה לזה.

אני יכולה להעיד על עצמי שבתור צוללת מתחילה היה לי מאוד לא פשוט – חוויתי קושי בהשוואת הלחצים באוזניים, והייתי מסורבלת נורא מבחינת הטכניקה. היום אני במקום אחר לחלוטין, מרגישה כמו דגיגה, מדריכת צלילה חופשית וצלמת תת ימית בצלילה חופשית שמרגישה שהים הוא הבית שלה.

מה ההבדל בין צלילה חופשית לצלילה עם מיכלים?

בצלילה עם מיכלים אתה מקבל הכשרה כיצד לעבוד מכשירים ואיך לתפעל אותם בצורה נכונה מתחת למים כדיי שתוכל לנשום ולצלול תו"כ. בצלילה חופשית מלמדים אותך כיצד להשתמש בגוף שלך ובנשימה על מנת לצלול מתחת למים. ההבדל בחוויה הוא שונה לחלוטין.

אז קדימה חבר'ה – מי בא לצלול?

כתבה: ירדן אחרק הייל, מייסדי צלילה חופשית ישראל

The post מה זה צלילה חופשית? appeared first on צלילה חופשית ישראל - Freedive Israel.

כיצד יש לבצע את התרגיל? בעיקרון אתם מוזמנים פשוט להתחיל לצפות, יש הסבר מפורט ואז מתחיל התרגול עצמו בו אתם ממש יכולים לעצום עיניים, להקשיב להנחיות של אדם ולתרגל יחד איתו. קבלו כמה דגשים חשובים בכתב:

1)יש לשבת בישיבה זקופה, גב ישר, סנט מעט שמוט כלפי מטה

2)לנשוף בחוזקה ובמהירות דרך האף, להשתמש בסרעפת כדי לדחוף החוצה את האוויר (בדומה להתעטשות) הדגש הוא על הנשיפה בלבד ( נשיפה אקטיבית, שאיפה פסיבית עם שחרור הסרעפת).

3)יש לשמור על קצב אחיד ונוח.

4)שימו לב שהסרעפת נכנסת פנימה עם כל *נשיפה ואז חוזרת למצב נייטרלי.
במידה ואתם מרגישים שהבטן "נדחפת קדימה" ז"א שאתם לא מבצעים נכון את התרגיל ומומלץ לעשות את זה כמה פעמים מול מראה לוודא שזה אכן לא קורה. בתרגול הנוכחי אנחנו נבצע 3 חזרות של קפאלבאטי כשכל חזרה אורכת כדקה.
בין כל חזרה נעצור את הנשימה. פעם הראשונה לחצי דקה, בפעם השניה ל- 45 שניות ובפעם השלישית לדקה. במידה ואתם כבר מכירים את התרגיל ומסוגלים לעצור את הנשימה לזמן ממושך יותר, אתם מוזמנים לעצור את הוידאו בזמן המתאים ולהמשיך כשאתם מרגישים את הצורך לנשום.
בהצלחה!

The post קפלבהאטי – תרגיל נשימת האש appeared first on צלילה חופשית ישראל - Freedive Israel.

הייתם פעם במטוס והרגשתם את הלחץ באוזניים בזמן נחיתה? ככה זה מרגיש בדיוק מתחת למים!

כדיי לאפשר לעצמינו לצלול בנוחות, אנחנו חייבים להשוות את הלחצים בחללי האוויר שלנו.

יש חללי אוויר טבעיים : אוזניים סינוסים וריאות, ויש חללי אוויר מלאכותיים כמו מסכת צלילה.

בפוסט הנוכחי נדבר על השוואת לחצים באוזניים בלבד, כיצד לעשות זאת בצורה היעילה ביותר.

יש שני סוגי פמפום, שמם המקצועי הוא "ולסלבה" ו"פרנזל".

ולסלבה – זהו פמפום סרעפתי, ז"א שאנחנו משתמשים בסרעפת, בשרירי הבטן ובשרירים הבין צלעיים על מנת להעלות את האויר מהריאות עד לתעלות האוסטרכיוס, ומשם אל האוזן התיכונה ועור התוף. כיצד עושים את זה?

נסגור את הנחיריים בעזרת האצבעות, כך שלא יברח אויר, ותו"כ ננשוף דרך האף (כך שהנחיריים יתנפחו) מה שיעלה את הלחץ לכיוון תעלות האוסטרכיוס, ומשם לכיוון האוזן התיכונה ועור התוף.

מי שמשתמש בשיטה זו ירגיש/יראה שהבטן שלו נדחפת פנימה עם כל ניסיון לפמפם.

פמפום זה יעיל, אך לא מספיק. מעומק מסוים שיטה זו "מפסיקה לעבוד" ואנו נחוש קושי מכיוון שהריאות מגיעות לנפח שארית (הנפח הכי קטן אליו הן יכולות להגיע). בנוסף, שיטה זו דורשת המון מאמץ ואנרגיה אותם אנחנו רוצים לחסוך.

פרנזל– העלאת הלחץ בחלל הפה ופמפום בעזרת הלשון בלבד (לרוב) . בשיטה זו נשתמש בלשון כבוכנה הדוחפת את האוויר מחלל הפה למעלה אל תעלות האוסטרכיוס ומשם אל האוזן התיכונה ועור התוף. שיטה זו הרבה יותר יעילה מהראשונה, מכיוון שהדרך אותו עושה האויר קצרה יותר, דורשת הרבה פחות מאמץ, ואינה תלויה בכמות האויר שיש לנו בריאות.

בעזרת שיטה זו בווריאציות שונות אפשר להעמיק ללמעלה מ- 100 מטר.

אבל איך עושים את זה נכון? כיצד לתרגל את זה? ההמשך יבוא חברים.

The post טכניקה וצלילה חופשית – השוואת לחצים חלק א׳ appeared first on צלילה חופשית ישראל - Freedive Israel.

בתאריך 31.1.2020 יצאתי בטיסה לCEBU בפיליפינים, שם נמצא מועדון צלילה חופשית בשם FREEDIVEHQ
של הצולל הצרפתי טיבו גוגניה (אחד הצוללים העמוקים בעולם).
מטרת הנסיעה הייתה חופשה קצרה מהארץ והעמקה ביכולת ובעומק המקסימום אליו הגעתי עד היום (79מ משיכה בחבל, 80מ צלילה עם סנפירים).
באילת המים בטמפ של 21-22 מעלות בחודש ינואר, מה שמאפשר זמן חיות יחסית קצר לפני שנהיה קר, ומכיוון שכשקר לנו הגוף צורך יותר חמצן ויכולת הריכוז שלנו פוחתת, האימון שלנו במים (ככל שמעמיקים, אנו נעדיף להשתמש בחליפת צלילה דקה יותר שתציף אותנו פחות וכתוצאה מכך נצטרך פחות השקעה של אנרגיה בהעמקה) מתקצר לצלילה אחת בכל כניסה למים.
אני מאוד אוהב צלילה חופשית, יש משהו קסום בחוויה של עצירת הנשימה וירידה אל המרחב התלת מימדי הזה בו ניתן לנוע קדימה ואחורה, למטה ולמעלה ולסמוך על הגוף שהוא יודע מה הוא עושה. מלבד ההנאה מעצם החוויה עצמה, גיליתי על עצמי במהלך השנים שבהן אני עוסק בספורט הצלילה החופשית, שאני אוהב להעמיק יותר ויותר בעומק הים ורוצה לגלות לאן באמת אני יכול להגיע פיזית, נפשית ומנטאלית.
בדומה לעוסקים בספורט אקסטרים שבודקים את הגבולות, אולם בשונה מכל סוג ספורט אחר, בצלילה חופשית אנו נדרשים להירגע כמה שיותר, להאט את קצב פעימות הלב, להישאר בריכוז מושלם עם הפעולה שאנו עושים כאן ועכשיו ולצפות במחשבות שלנו ואף לנווט אותן למקומות הנכונים לצורך הצלילה, (נשמע מוכר? צודקים, מיינדפולנס – מדיטציה בתנועה  ), אדרנלין, אותו המוח משחרר במצבי מתח, יגרום לעלייה בקצב פעימות הלב ולסטרס נפשי, מתח בשרירים, עלייה בשימוש בחמצן ופליטה של פחמן דו חמצני, כתוצאה מכך רצון בלתי נשלט להסתובב ולעלות חזרה אל פני המים.

בואו נעצור לרגע , נעצום עיניים ונדמיין שאנו צוללים במעמקי הים.
במטרים הראשונים (אזור ה10) אנחנו צריכים להשקיע יותר אנרגיה משום שאנו יותר קלים מהמים (חללי אוויר בגוף, החליפה שמציפה אותנו, ההרכב הפזיולוגי של גופנו ומליחות המים) אולם כשחודרים מבעד לאזור הזה, אנו מתחילים להיות יותר ויותר כבדים, אנו מתרחקים משפת המים וממקור האוויר שלנו ומתחילים לשקוע, מסביבינו משקל המים הנדחף עלינו גדל וגדל ואנו צוללים אל המעמקים במהירות גדלה עם השקעה של פחות ופחות אנרגיה. אנו ממשיכים לנוע מטה, יוצרים מומנטום ובשלב מסוים, תלוי בעומק אליו אנו רוצים להגיע, אנו עוצרים את כל הפעילות הפיזית שלנו, ונכנסים למצב של נפילה חופשית במהירות שמגיעה גם ליותר ממטר לשנייה בדרך למטה, במצב זה אנו נדרשים להרפות את כל הגוף ופשוט "לרחף" מטה אל הלא נודע, להיכנס במודע למצב של "זרימה", אותו מצב של חיבור בו רואים אתלטים עושים דברים משוגעים בלי לחשוב ופשוט פועלים, או אם תרצו, מצב של הסתערות על המטרה תחת אש ועבודה על אוטומט…
נשמע פשוט לא? במצב בו אנו נופלים, המוח נדרך, אל המצב החדש והלא מוכר הזה צריך להגיע בהדרגה, בתחילה, מערכת העצבים שלנו תיכנס למצב הישרדות, הלחץ ההידרוסטטי דוחס את חללי האוויר שלנו בגוף, האיברים הפנימיים משנים מיקום ותופעות פיזיולוגיות שהגוף לא הכיר מלפני נכנסות לפעולה, כלומר, אנו משתנים, מי שאנחנו מעל פני המים, הוא כבר לא אותה ישות הצוללת למעמקי הים, הסיפור אותו אנו מספרים לעצמנו לגבי מי אנחנו ומה שאנחנו נעלם ובמקומו ישנה רק מודעות וחוויה.
ומה אם אנו לא מוכנים פיזית ומנטלית לעומק ועדיין נמצאים בסיפור שלנו, מה קורה? התשובה פשוטה- רפלקס ההישרדות נכנס לפעולה-מערכת העצבים הסימפתטית "תשתולל", להילחם או לברוח, לנתק מגע מהמצב הזה שמסכן אותנו, הגוף יתפוס פיקוד, יסתובב ויעלה חזרה אל פני המים ללא שליטה.
אולם, כשנשארים באזור הנוחות שלנו, תוך כדי אימון, הנקודה בה נרגיש טוב ונוח תעמיק יותר ויותר והחוויה מרגיעה ואפילו ממכרת.
לכל צלילה חופשית, בין אם ל 10 או ל 100 מטר, יש את הפוטנציאל להיות נוחה ולחוויה להיות נעימה, אם כי יכולה לעורר רגשות רדומים מכל הסוגים, כולנו נולדנו פחות או יותר שווים מבחינת הפעילות הפנימית שלנו, זה הכל אימון.
ואחרי שהתפלספנו… איפה היינו? אה, בפיליפינים. איך מביאים את הרצון להצליח, את יצר התחרותיות וההישגיות לנקודת 0 כזאת, שהאדרנלין ינוהל, שעדיין נוכל להירגע וליהנות מהרגע ולא ניכנס ללופ של "אני חייב" להגיע לעומק מסוים כדי להצליח, הרי תחושת האני חייב, היא זאת שתגרום לתסכול, לסטרס נפשי ופיזי ולחוסר הצלחה. יהיו שיחלקו עלי, וזה מה שיפה בספורט, הוא מאוד אינדיבידואלי ונתפס אחרת אצל הצוללים, ממש כפי שהמציאות היא סובייקטיבית. למעשה, צלילה חופשית הקדימה את המדע ויצרה שינויי פרדיגמה ולא להיפך, אין משוואה אחת שמתאימה לכל הצוללים ואפילו אם ננסה לנתח "מדעית" מה קורה בגוף ובמוח בזמן הצלילה, כל צולל עדיין ישתמש בטכניקה אחרת המתאימה לאופי שלו כדי להעמיק.
לצורך העניין, צולל שהוא יותר אנליטי באופי, נקרא לו הצולל ה"זכרי" שמזהה בעיה ומנסה לפתור אותה, יצטרך גישה יותר נוקשה, מדעית, וינסה לנתח כל דבר קטן באנטומיה של גוף האדם על מנת להבין בדיוק מה קורה ומתי, הרבה פעמים הוא גם ינסה "לכפות" גישה זאת על אחרים לפי הבנתו, הרי גישתו היא "הנכונה" והגישות האחרות לא, בייחוד אם יהיה לו טיעון מדעי כזה או אחר, מספיק לפתוח פורומים של freediving science ולקרוא קצת כדי להבין את השוני בגישות ובדפוסי החשיבה של הצוללים. (עם אותה גישה מדעית, לא היינו צוללים מעבר ל40 מטר, שם, לפי חוקי הפיזיקה של העבר הלא כזה רחוק, הריאות אמורות לקרוס והמוות וודאי, אולם היום ישנם יותר ויותר צוללים שעוברים את 100מ והנקודה הכי עמוקה שהגיעו אליה בנשימה אחת היא 214מ!, כפי שטענתי קודם, צלילה חופשית מקדימה במהותה את המדע ולא להיפך ויחד עם זאת, חשוב לי לציין שאני חושב שהגישה המדעית היא חשובה ביותר ופותחת פתח לתרגול שיטות שונות בצלילה החופשית ולהתקדמות משמעותית בעולם הזה מבחינת הבנה, יכולות ובטיחות ).
צולל מהזן השני, היותר מחובר לגישה מעגלית, נקרא לה "נקבית" (אין פה באמת עניין של גבר ואישה, התיאור הוא לפי הבנתי האישית של תפיסות עולם) יכול אפילו להתבלבל מכל המדע הנכנס לעניין, והגישה האנליטית, אנטומית (שחשובה מאוד אבל לא רק) של איך לעשות מה ומתי בדיוק מרבי לא תדבר אליו, הוא יעדיף לצלול עם תחושה, חיבור למים ולהוויה, הוא יעדיף להרגיש מה לעשות במקום לנתח אנליטית, ואף יסכים עם העובדה שהגישה שלו היא לא בהכרח מה שתעבוד אצל כל שאר הצוללים שחלקם ינוע על הספקטרום בין הגישות וימוקם איפה שהוא במרכז…
לטעמי, גיוון הגישות הוא מבורך, ישנן דרכים רבות לטפס על הר, ואם כבר, אז למה לא לנסות כמה מהן ו"להרגיש" מה טוב בשבילי? .יכול להיות אפילו שדרך מסוימת תתאים לזמן וצורך מסוים ודרך אחרת לזמן אחר.

בתור מדריך, יצא לי לעבוד עם גישות שונות שמתאימות לאנשים שונים, ואף שאני מחובר לגישה מסוימת יותר ואני אתן לכם לנחש מה היא. נקודת המוצא שלי היא שאין תנ"ך לצלילה חופשית, טוב ורע, והיכולת להתאים את עצמנו לתלמיד ולא את התלמיד לגישה מסוימת, היא שעושה אותנו מדריכים טובים ומכילים שבסופו של דבר יעצימו את ההנאה של הצולל שבא לתרגל איתנו ולרוב פ אין לו מושג למה הוא נכנס ומה הוא עומד לחוות ולהרגיש, ואנחנו, בתור מדריכים, נגרום לחוויה להיות חיובית או שלילית. כשהצולל יוצא מאיתנו הוא ירצה להמשיך ולהתקדם למרות הקשיים, או שהוא ירגיש תחושת כישלון וחוסר הצלחה, כאילו לא עמד במשימה של איזה סטנדרטים דמיוניים שאותם הוא חייב לעבור כדי להיקרא "צולל חופשי", כי מה זה צולל חופשי בעצם? מנסיון, כל צולל שירצה ויתרגל, יצליח. העבודה היא אישית והיא מאתגרת, פיזית נפשית ומנטאלית.
בתור צולל, ניסיתי ואני עדיין מנסה גישות שונות לטפס על ההר, משום שאנחנו יצור משתנה, אנחנו לא אותו דבר מבחינה פיזיולוגית ומנטאלית ולכן הצלילה החופשית משתנה איתנו ואנחנו איתה, וזה מה שמייחד את העולם הכל כך מיוחד והיחודי הזה, בו אנו לומדים על עצמנו, מי אנחנו, איך אנו מתמודדים עם תחושות, רגשות ופחדים ועל מה מפעיל אותנו.
דרך הצלילה החופשית אנחנו לומדים להיכנס יותר ויותר אל החוויה ולנתח רבדים יותר ויותר עדינים ועמוקים של הקיום של עצמנו, ואף לבחור לשחרר ולשנות דפוסי התנהגות שלא מועילים לנו יותר או לחזק דפוסים אחרים באישיות שלנו.
לדוגמא, אם אני צולל ל10 מטר, וכשאני מגיע לעומק מסוים אני חש דחף עז להסתובב ולעלות, דחף בלתי נשלט המלווה במתח פיזי ומחשבות על סוף הקיום הגשמי שלי (הרבה דברים עוברים בראש ב 20 שניות מתחת למים :), אם אמשיך לצלול כל פעם באותה דרך, אני מחזק את הדפוס הזה, וההתניה הזאת תגרום לי להגיב כל פעם בדיוק אותו דבר.
לעומת זאת, אם אשחרר את ה"מטרה" של להגיע לעומק המסוים הזה, אשאר באזור הנוחות שלי ולא אנסה לדחוף כמה שיותר מהר וחזק כלפי המטרה, אני אשאר בשליטה ומערכת ההפעלה שלי תרשום את החוויה בתור משהו חיובי, בצלילה הבאה, ארגיש קצת יותר נוח, ואזור הנוחות שלי יגדל מתחת למים ופתאום, אגיע לעומק כתוצר לוואי של אותה התרחבות של אזור הנוחות. פתאום, 10 מטר יראה לי עומק קל, נעים ורדוד, ו30 מטר ירגיש לי יותר עמוק ומאיים, ולאחר אימון, גם העומק הזה יפתח ויגלה את עצמו לפני וכן הלאה וכן הלאה. עם כל עומק חדש יצופו אתגרים חדשים איתם נצטרך להתמודד ונגלה רבדים חדשים באישיות שלנו.

ולסיכום: במהלך כתיבת המאמר, גיליתי שאני אוהב להיסחף למחוזות אחרים , אז כל הכבוד למי שהגיע עד הסוף… 
אני מקווה שתרמתי במשהו להבנה על העולם הקסום הזה של צלילה חופשית ועל ההכרה כי ישנן דרכים שונות להתמודד עם חסמים פיזיולוגים ומנטאליים וכל צולל הוא עולם שלם של מחשבות ורגשות.

והכי חשוב יחד עם ההנאה, לעולם לא לצלול לבד, תמיד לצלול לפי הכשרתכם ויכולתכם, בחירת בן הזוג שלכם לצלילה היא חשובה ביותר ואף קריטית לצלילה מהנה ובטוחה, ואין תחליף לקורס צלילה חופשית כדי לפתוח את העולם הזה מבחינה פיזית, מנטאלית והבנה של מה קורה ואיך צריך להתנהל מעל ומתחת לפני המים.

במאמר הבא אחלוק יותר על ימי האימונים בפיליפינים ואיך אני מכין את הגוף והראש לצלילות העומק באימונים.

מאת: אריאל קדמי
ממייסדי צלילה חופשית ישראל – צלילה חופשית באילת
צולל תחרותי- שיאן ישראל בצלילה חופשית
צולל בטיחות – אליפות העולם בצלילה חופשית 2017 , גביע הקאריביים 2016-2017
מדריך צלילה חופשית ב- FDI freedive Israel, Freedive Utila 2015-2017, Freedive Roatan- 2017,
Apnea total Koh Tao 2013-2014, Apnea Total Mozambique 2014, Takata experience 2018,
מדריך ב- Deep Week 2019 Dahab with Miguel Lozano

The post צולל חופשי ללא מצנח​ appeared first on צלילה חופשית ישראל - Freedive Israel.

בעזרת דברים שאנו אוהבים, נוכל לנתב את עצמנו לנתיב הנכון לחיים איכותיים על ידי שינוי שגרה והרגלים עם משהו כיף, מתגמל ומאתגר.

צלילה חופשית משקפת את היומיום שלנו.
בעזרת התמדה והרגלים נכונים, השאיפה היא לכוונן את הגוף והמיינד למבנה אחד חזק ומאוזן היטב, שיביאו אותנו לשיא הכושר הפיזי והמנטאלי שלנו כאורך אורך חיים.

במהלך כל האימונים שלנו, יבשים ורטובים כאחד, נשים דגש על נשימה נכונה והקניית הרגלי נשימה נכונים. בעזרת רוטינות ותרגילים ספציפיים תוכלו לקבל מגוון יתרונות בריאותיים שיכולים לשפר את איכות חיינו או לפחות לתת לנו בוסט אנרגטי ורגיעה נפלאה.
בעזרת כוח הנשימה ואלמנטים נוספים בספורט הצלילה חופשית, לא רק שנוכל להישאר זמן רב מתחת למים, אלה נוכל גם לצלול עמוק יותר אל תוך עצמנו ואולי גם להגיע לרגש כלשהו של תגמול ונחת רוח.

The post איך צלילה חופשית יכולה לשפר את חיינו appeared first on צלילה חופשית ישראל - Freedive Israel.

 ווים הוף ההולנדי, הידוע גם בתור, ה-"ICE-MAN ", נחשב עד לא מזמן ל"על-אנושי" בגלל הישגיו המרשימים שכוללים:

• טיפוס על הר האוורסט על פני "אזור המוות" (~ 7,500 מטר) כשהוא לבוש במכנסיים קצרים ונעליים. (2007)
• ריצת מרתון מלא בטמפרטורות קרובות ל 20C-  מעל הקוטב בפינלנד. הוף רץ את כל המרוץ ללא חולצה וסיים את המרתון תוך 5 שעות ו -25 דקות (2009)
• אמבטית הקרח הארוכה ביותר שאי פעם נרשמה: שעה 53 דקות ו -12 שניות, המהווה שיא עולם של גינס.

הישגיו אינם מוגבלים לקור; הוא גם רץ מרתון במדבר נמיביה ללא מים, והרשימה עוד ארוכה! אתם בטח חושבים, וואו, הבחור הזה הוא סוג של עילוי או איזה נס… אך לאחר מחקרים רבים אנו יודעים שווים הוף אינו כה מיוחד. למעשה, הוא בדיוק כמו כל אדם אחר,(לפחות מבחינה פיזית) .
ווים הוף השתמש בשילוב של כמה שיטות נשימה ומדיטציה כדי לפתח את הטכניקה המכונה כיום "שיטת ווים הוף", תכנן והנגיש אותה על מנת שתתאים לכל אחד.

 כיום, השיטה משמשת אנשים מכל תחומי החיים – ספורטאים מקצועיים (כולל צוללים חופשיים),אנשי עסקים וגם אנשים הסובלים ממחלות שונות.

אז  מהי שיטת ווים הוף?

השיטה בנויה משלושה עקרונות: תרגולי נשימה, חשיפה לקור ומיקוד מחשבתי.

 עקרון 1: טכניקות הנשימה מאפשרות לך להיכנס עמוק אל תוך עצמך ולהגיע לרמות רגיעה גבוהות. התרגילים נמשכים כ 20 דקות, והם יכולים להעביר אותנו ממצב של לחץ וחרדה למצב של נחת רוח ושלווה תוך דקות ספורות.
במדיטציה קלאסית משתמשים בטכניקות נשימה איטית ורגועה, בויזואליזציה וטכניקות הרפיה תוך כדי שמירה על רמה גבוהה של ריכוז, לטכניקות אלה לוקח שנים להתמקצע, והן לא תמיד עובדות עבור כולם.
תרגילי הנשימה של WHM הם למעשה סוג של היפר-ונטילציה והיתרונות מורגשים מייד! ה- WHM הוא תובעני פיזית, מה שאומר שאתה מוציא אנרגיה רבה תוך כדי שמירה על ריכוז ובסופו של דבר מסיים את התרגול במצב של רוגע ושלווה.

עקרון 2: חשיפה לקור כדרך להצית את האש הפנימית שלך.
החשיפה לקור  מרגיעה את "הקוף שבראש" שלעתים קרובות מדאיג ללא הפסקה לגבי העבר והעתיד של החיים, ומפעילה תגובת לחץ בריאה על המערכת העצבית, שמאפשרת לגופך לרפא את עצמו מבפנים.

עקרון 3: מיקוד מחשבתי- מתיחות ומדיטציה שנועדו להשאיר אותך מרוכז, ולאפשר לגוף ולנפש להתאזן מחדש כך שתוכל לנהל חיים מאוזנים ומספקים.

מדוע כדי לצוללים חופשיים לתרגל את השיטה?

ה- WHM מספק יתרונות רבים כגון:

• הגברת המיקוד וכוח הרצון.
• מוריד רמות לחץ וחרדה.
• הופך את הדם לבסיסי
• מחזק את המערכת החיסונית.
• משפר ביצועים ספורטיביים.
• מחזק פיזית ונפשית.
• הפחתת נדודי שינה ושינה טובה יותר.
• הקלה בתסמיני דיכאון, עייפות וכאבים כרוניים.
• האצת תהליך ההחלמה.
• שיפור זרימת הדם, מה שמוביל ליותר אנרגיה.
• התגברות על הפחד מקור ותגובת הגוף לקור, כמו רעידות.

כל אלה נדרשים בכדי להשיג ביצועים טובים יותר כצוללים חופשיים החיים את סגנון החיים האפנאיסטי.

מי לא צריך לעשות את WHM?

WHM אינה מתאימה במהלך ההיריון או לסובלים מאפילפסיה, אנשים הסובלים מבעיות בריאות, לב וכלי דם, או כל מצב בריאותי אחר (חמור), צריכים תמיד להתייעץ עם רופא לפני שהם מתחילים לתרגל את השיטה.

תרגילי נשימה

לתרגילי נשימה השפעות רבות, מנטליות ופיזיולוגיות כאחד. עם תרגילי הנשימה, גופך צורך הרבה חמצן בזמן קצר. מה שמאפשר לתאים בגופך לייצר יותר ATP (כימיקלים אדנוזין טריפוספטים), שהם ספקי האנרגיה בגופינו.
מכיוון שחמצן ממלא תפקיד חיוני בייצור אנרגיה בגוף, תרגילי נשימה אלה מובילים לרמות אנרגיה גבוהות יותר. תרגול זה יביא לתגובת לחץ חיובית. המשמעות היא שגופך נכנס למצב "קרב או בריחה"(FIGHT OR FLIGHT") ממש כמו ביום הראשון בקורס צלילה חופשית או אחרי הפסקה ארוכה מצלילה. במצב זה מתשחרר אדרנלין לגופך ומגביר את המיקוד שלך. מתח פיזי מתון ושמירה על רוגע ומיקוד בו זמנית, מלמדים אותך להיות עמיד ומפוקס יותר במצבים מלחיצים אחרים.
בנוסף לזה, תרגילי הנשימה גורמים גם לאלקלוזיס זמני (הפיכת הדם לבסיסי יותר). ברמה הפרקטית, תרגילי הנשימה מרגיעים ומרכזים אותך. מומלץ לצולל להשתמש בתרגילי הנשימה כדרך להרגיע את המיינד כשחשים בלחץ או במצב ביצועים (תחרויות וכדומה). התרגילים יכולים לעזור להרגשת ערנות יותר בבוקר, ויכולים לעזור מאוד להירדם בלילה.

חשיפה לקור

כמו שווים הוף תמיד אומר, "הקור הוא החבר החם שלך"
אנו חיים כיום אורך חיים של "נוחות ושפע" בהשוואה לאבותינו. כשקר לנו או חם לנו, אנחנו מפעילים את המזגן וכדומה… האמת, התבלבלנו בין נוח לבריא. מקלחת קרה אולי לא תרגיש כיפית בהתחלה, אך היא בריאה ביותר לגוף.
חשיפה למים קרים מספקת תגובת מתח חיובית בגופינו, באופן דומה לתרגילי הנשימה שכבר תוארו. כאשר זה קורה, הגוף מתחיל לשחרר הורמונים חיוביים (שמרגישים טוב) תוך כדי ניקוי התודעה ממחשבות, חידוד המיקוד ושחרור "בוסט" מיידי של אנרגיה. בנוסף לכל זה גם מערכת הדם שלנו מקבלת אימון רציני. כאשר מערכת זו עושה את עבודתה כראוי, הגוף פשוט מתפקד טוב יותר מאחר שהוא רווי בחמצן ואנרגיה, מה שמגביר את חיוניותו ומנקה אותו מבפנים.

מיקוד המחשבה/חשיבה חיובית ומחויבות

 כמו לפני עצירת נשימה או כל דבר בחיים, הלך המחשבה מכתיב את החוויה . בדיוק כמו שהבודהה נהג לומר, "החיים שלנו הם יציר המחשבה שלנו." פתיחות הדעת וחשיבה חיובית הם המפתח להצלחה בWHM. עם גישה שגויה, טכניקה זו פשוט לא תעבוד למלוא הפוטנציאל שלה.
כאשר הלך המחשבה חיובי והמחויבות טוטאלית , נוכל להגיע לתוצאות מקסימליות בתרגילי הנשימה, בחשיפה לקור וכמובן בעצירת הנשימה.

הוכחה מדעית

בשנת 2011, תחת השגחה רפואית, הוזרק לווים שפעת מעוררת אנדוטוקסינים והדגים שהוא יכול לשלוט בתגובה החיסונית האוטונומית שלו.
הוא גם העלה את רמות הקורטיזול שלו והוריד את התגובה הדלקתית בגופו בטכניקת הנשימה והמדיטציה שלו. מערכת החיסון היא חלק ממערכת העצבים האוטונומית. לפי הדעה הרווחת בעולם הרפואה באותה תקופה, לא ניתן היה להשפיע באופן מודע על מערכת העצבים האוטונומית. בשנת 2013 אימן ווים לזמן קצר 12 אנשים נוספים לעשות זאת. גם הם קיבלו את היכולת להשפיע על מערכת החיסון שלהם ועל מערכת העצבים האוטונומית על ידי תרגול WHM. לאחר ארבעה ימים בלבד של אימונים אישיים, הובאו שנים עשר הנבדקים לניסוי המדעי כדי להעמיד את שיטת ווים הוף במבחן. תוצאות הדם של הקבוצה שהוכשרה על ידי ווים הוף הוכיחו באופן חד משמעי שניתן להשפיע על מערכת העצבים האוטונומית ומערכת החיסון.

וידאו על הניסוי רפואי 

ווים הוף מקבל פרס נובל בפיזיולוגיה

אז איך מתחילים לתרגל?

בטיחות קודמת לכל!

לתרגולי הנשימה יש השפעה חזקה ויש לתרגל אך ורק באופן המוסבר. יש לבצע את תרגילי הנשימה בסביבה בטוחה (למשל ישיבה על ספה / רצפה) ולא בכוח. לעולם אין לתרגל את תרגילי הנשימה לפני או בזמן צלילה, נהיגה, שחייה, אמבטיה או בכל סביבה / מקום אחר בו יש סיכוי שאם נחווה עילפון, פציעה קשה עלולה להתרחש. תרגילי הנשימה של ווים הוף עלולים לגרום לתחושות עקצוצים ו / או קלילות. יש סיכוי קטן מאוד להתעלף ולאבד את ההכרה, אם זה קורה זה אומר שהרחקנו לכת ויש לקחת צעד אחורה.

שלב 1: מציאת מקום נוח.
מצאו מקום נוח ושקט לעשות את תרגילי הנשימה, ממש כמו לפני עצירת נשימה סטטית ביבש. ככל שישנם פחות גירוים סביבתיים התוצאות יהיו טובות יותר. אפשר לשנות תנוחות לאורך התרגיל, כך שלא ממש משנה איך נתחיל. מומלץ להתחיל בישיבה או שכיבה על הגב.
אין לבצע את תרגילים אלה בזמן נהיגה או עמידה!

שלב 2: עשו 30-40 מעגלי נשימה.
התחילו לנשום, מלא אויר לבטן, לחזה ולראש במהירות וברציפות ותן לאוויר לצאת פאסיבית (עד שאתה מרגיש טעון). מספר הנשימות הנדרשות לפני העצירה משתנה מאדם לאדם, עדיף לעשות כמה שיידרש כדי להרגיש קלילות או עקצוצים בראש ובגוף. נשמו עמוק בקצב קבוע, פנימה והחוצה, דרך הפה, האף או שניהם. כשאתם נושפים באופן פסיבי, אין לחסום את האוויר באופן פעיל. פשוט תנו לאוויר לזרום החוצה על ידי הרפיה של פלג גוף עליון והסרעפת. ככל שאתם רגועים יותר, הנשיפה אפקטיבית יותר. זה עשוי להרגיש כמו היפרוונטילציה , אבל אתם תמיד בשליטה. אתם עלולים להרגיש תחושה עקצוצית או קלילה בכל גופכם כשתעשו זאת. זה נורמלי לחלוטין, אך זכרו שאם אי פעם תתחילו להרגיש סחרחורת חזקה או קלילות ראש חזקה, עליכם להפסיק. הנשימה צריכה להיות חלקה ומעגלית.
אל תעצרו ותתחילו, פשוט תנו לזה לקרות באופן טבעי כשאתם מגיעים לקצב. ואז, כשאתם מוכנים…

 שלב 3: עצרו את נשימתכם.
נשפו באופן פסיבי (FRC) ועצרו את נשימתכם (לאחר ביצוע 30-40 נשימות עמוקות) מה שאומר שאתם צריכים לנשוף החוצה את האוויר, ללא כוח ולעצור את הנשימה על ריאות "ריקות" . במהלך עצירת הנשימה אנו ממליצים לעצום את העיניים ולהתמקד בין הגבות. הימנע ממחשבות שליליות, מכיוון שזמני עצירת הנשימה הם הארוכים ביותר כשאתה נמצא בזרימה. ככל שתחשבו או תדאגו פחות לצורך באוויר, כך תעמיקו את התרגול. זכרו להחזיק שעון עצר אם אתם מעוניינים לרשום את תוצאותיכם. אולי תרצו לראות כיצד אתם מתקדמים עם עצירות הנשימה אם אתם מתכוונים לעשות זאת באופן קבוע לאורך תקופה מוגדרת.

שלב 4: נשמו פנימה

קחו נשימה עמוקה והחזיקו אותה עוד 10-15 שניות ונסו לדחוף את האוויר בעדינות לראשכם (או כל מה שמרגיש לכם נכון) לפני הנשיפה.

* יש לחזור על כל התהליך במשך שלושה סיבובים נוספים (או יותר) *

שלב 5 (לא חובה):
מדיטציה או דמיון עצירת נשימה מושלמת לאחר סבב הנשימה האחרון, אם אתם מתרגלים מדיטציה בקביעות תוכלו להמשיך לתרגל את המדיטציה הקבועה שלכם לאחר הWHM. אם אין לכם כל ניסיון במדיטציה, פשוט התחילו עם מספר דקות על ידי עצימת העיניים, הבאת המודעות שלך לנשימה והתמקדות במרחב שבין העיניים שלך. עם הזמן תוכלו להגדיל בהדרגה את משך הזמן שאתם מבלים במדיטציה לאחר הנשימות העמוקות, אך חמש דקות מספיקות למתחילים.
תרגילי נשימה אלה עשויים להביא לך תחושות שמרגישות חדשות לחלוטין, ולכן חשוב להקדיש זמן כדי להבין טוב יותר את מה שחווית זה עתה.

בהצלחה!

מקורות:

WHMAPP

EBOOK WHM EXPLAINED​

The post שיטת ווים הוף וצלילה חופשית appeared first on צלילה חופשית ישראל - Freedive Israel.