איך הכל התחיל
כל שאני חושב על נקודת הזמן עליה שאני יכול לשים את האצבע, כזאת שאפשר להגיד עליה, "פה התחלנו", אני מגלה שתמיד אפשר לרוץ עוד אחורה, שכל אירוע והתרחשות, קשור בקשר ישיר להתרחשות לפני, וגם אנחנו, מעין התרחשות, תופעה בזרימה.
כמו נהר שלעולם לא נשאר אותו דבר. הרי אי אפשר להיכנס לאותו נהר פעמיים, כי הנהר כבר לא אותו נהר, והאדם גם לא אותו אדם.
כלומר, אין באמת התחלה ואין באמת סוף. לכן "יצרנו" את המפץ הגדול, כדי שנוכל לשים את האצבע על נקודת זמן שרירותית ונוכל להגיד, "הנה מתחילים!"
אז הנה, מתחילים… והכל התחיל כשעבדתי במועדון צלילה חופשית באוטילה, הונדורס.
אי יפיפה בים הקריבי, פרוע, פיראטי. אי בו הגבולות מיטשטשים (ולפעמים אין גבולות).
גן משחקים לצעירים ומבוגרים, סקס סמים ורוקנרול בגירסת הרום.
"יש כאן עוד ישראלי ששואל מלא שאלות על הקורס אבל לא באמת רוצה לעשות", קראו לי מהמשרד.
"בוא דבר איתו בבקשה, כנראה שהוא לא באמת רציני…"
אילו ידעתי לנחש לאן שיחת המכירה הזאת תוביל…
כאן הכרתי את אדם, לימים שותפי לצלילה חופשית ישראל ואח יקר לדרך.
אריה צעיר, שיער בלונדיני ארוך ולוק של גולש, שלאן שלא הלך (עד היום) סובב מבטים של בנות ובנים כאחד…
אדם הסתובב קצת חסר מעש באי. הוא פתח מסעדה עם שותפים. מסעדה ישראלית עם אוכל משובח מעשה ידיו.כן, גם יפה וגם אופה מסתבר.
לצערו או שמחתו הוא נאלץ לסגור אותה מאילוצים שקשורים לשותפים ולשלטונות, והיה לו זמן פנוי למלא.
"נכנסתי כי ראיתי את השלט בכניסה שאומר עד 21 מטר ביומיים, זה הגיוני?"
התחלתי להסביר לו את כל העקרונות שמובילים אותנו גם היום, ואיך שאנחנו יצור אקוואטי במהות שלנו, והפוטנציאל שלנו הוא מטורף ועוד ועוד… לא אלאה בפרטים ואמשיך בסיפור, כי כמו שהתחלנו, הכל קשור בהכל ואין שום התרחשות שעומדת בפני עצמה.
אדם, לאחר שחקר ושאל את כל השאלות האפשריות לגבי הקורס (ומי שתהיה לו הזכות להכיר את אדם, יודע שאדם לא מפספס שום פרט), חתם והתחיל את הקורס הבסיסי, שהוביל לקורס המתקדם, שהוביל לקורס המאסטרים וכניסה למשפחת הצוללים החופשיים שצוללים תומכים אחד בשני וחיים יחד, פריקים שהופכים את הצלילה לחלק מרכזי ובלתי נפרד מהחיים.
החיים זרמו, הזמן עבר ויצאנו לסיבוב קצר במרכז אמריקה. בין הצ'יקן באס והעקיצות של נהגי המונית, להרי געש המטורפים של חגורת האש והעשן המתוק והירוק, עלה הרעיון לאויר… רעיון אמורפי, לא הגיוני בעליל ( למי שחשבו שלא יגורו בארץ יותר לעולם)
"אם אי פעם חוזרים לארץ, אז פותחים מועדון צלילה חופשית ביחד"
מישהו מאיתנו זרק לאויר, נראה לי שהייתי מסטול מידי על ערסל באגם אטיטלן בגואטמלה כדי לזכור מי מאיתנו זה היה, וכדי לא לעורר וויכוחים מיותרים, רק אגיד שזה בטוח ב 100% היה אחד משנינו.
חזרנו לאוטילה אחרי הטיול, אני חזרתי לעבוד, אדם חזר לארץ, עבד בתור מדריך צלילת מיכלים והכיר את אשתו (המופלאה) לעתיד, ירדן.
הרעיון נשאר בגדר רעיון, אך כמו כל זרע (של רעיון) שמושקה במים הוא התחיל להתפתח. אומנם בהתחלה בראש של שנינו, אבל גם בגוף זה הרגיש יותר ויותר נכון.
דצמבר 2016, road trip, אריאל והחברה גבריאל AKA -Blue chitta (וג'רזי הכלבה שהייתה אמורה להגיע לשבועיים אומנה, ובסוף חזרה איתי לארץ)
המסלול: מונטריאול, קנדה. היעד – בוקס דל טורו, פנמה. (היעד השתנה במהלך הדרך)
המטרה: לפתוח בית ספר לצלילה חופשית בקאריביים.
המסע הזה דורש ספר משל עצמו, אז לא אתן פה ספויילרים, במידה וארצה לכתוב על זה בעתיד.
אבל היו הרפתקאות, צלילות במקומות מטריפים, הרבה קילומטראז' ברכב, ואפילו עבודה והתחרות באליפות העולם בצלילה חופשית ב 2017.
באוקטובר 2017 אדם וירדן יצאו למזרח למסע ללא תאריך חזור. שם הם התעמקו בלימודי היוגה והפרנאימה, עשו הכשרת מורים והתגלגלו גם לתאילנד ללמוד וללמד צלילה חופשית וגרו באי קו טאו במשך תקופה ועפו על החיים.
חזרה אליי ואל גבריאל:
אחרי הרבה זמן בדרכים, החלטנו לסיים את המסע חזרה בנקודת הפתיחה, מונטריאול.. מכיוון שירדנו מהצד המזרחי של היבשת, עלינו מהצד המערבי, הפאסיפי הפרוע, כל הדרך צפונה למונטאנה, ומשם מזרחה לניו יורק וחזרה לקנדה.
שם עלינו על מטוס, ג'רזי ואני, וטסנו חזרה לעיר הקודש, הלא היא אילת.
הגענו בלי כלום. שבורי לב וכיס אחרי 8 שנות נדודים.
נחתנו על הספה של אדם וירדן שהגיעו לארץ חודש לפנינו, והתגוררו עם עוד שותף בדירת שלושה חדרים.
וככה פתחנו את בית הספר לצלילה חופשית – Freedive Israel
עם ציוד מינימאלי, התחלנו ללמד קורסים מפה לאוזן.
וכשבעלי הדירה החליט לשפץ את המקלחת ולהוציא את השירותים, הבנו ששם זה לא יהיה, ועברנו לגור בהרים.
"מה זאת אומרת בהרים?"
"מה, איך מתקלחים?"
"איך מבשלים", "אהה זה אתם גרים שם למעלה?"
הן רק חלק מהשאלות אותן שואלים אנשים כאשר הם פגשו בצוות המוזר של צלילה חופשית ישראל, שכלל 3 מדריכים (ירדן, אדם ואני) ושני כלבים, יורדים מההר או עולים עם מים ואוכל (הכי נורא זה לעלות ולגלות ששכחת משהו באוטו, או לרדת בבוקר לעבודה, ולגלות שהמפתחות בזולה).
שנתיים של חוויות מטורפות, שינה מתחת לכוכבים, יעלים מטיילות ליד הראש וגם חיים בקומונה גדולה של אנשי ההרים, אנחנו, שבחרנו להתנתק מהחיים בעיר ולגור בזולות על פיסגה של הר. (טוב, אולי הר זה קצת גדול… אבל יותר מגבעה)
שכרנו פינה במועדון צלילה בשם אחלה דייב, ומשם אחרי שנתיים עברנו לבית המדהים שאנחנו נמצאים בו היום.
הוילה באגס 25.
היהלום שבכתר עולם הצלילה החופשית בישראל ואני לא משוחד.
מ- 3 מדריכים ושני כלבים, הצוות גדל אורגנית עם הזמן.
וכמו פרח החיים, הוא מתרחב, עם קווים משיקים.
כל צולל, וכל מדריך שיוצא מהמועדון מביא את האופי המיוחד שלו ללימוד הקורס וכולנו מתפתחים ביחד ולחוד (שהוא גם ביחד).
החזון שלנו להעמיד פלטפורמה שהיא מעבר לקורס, ויהיה מקום שירגיש בית לכל מי שעובר בו – הולך ומתגשם.
אנשים מדהימים מכל גווני הקשת באים, מתאמנים בשלל תחומים, לומדים ומלמדים, חולקים חוויות ביבשה ומתמכרים לעולם הכל כך יפה הזה מתחת למים.
כיום הבית שלנו, שהוא גם המועדון של Freedive Israel – צלילה חופשית ישראל, אילת, מספק את כל צורכי הצוללים החופשיים בכל הרמות.
מקלחות מפנקות, חדרי הלבשה, כיתות לימוד בסטייל סיני ותאילנד (מאיפה שהכל התחיל) פשוט מדהים מה שנהיה כאן.
החל מקורסי הבסיס ושלב הכניסה לעולם המים, דרך קורסים מתקדמים, התמחויות ועד לרמת הדרכה וצוללים תחרותיים, סדנאות ווים הוף ואמבטיות קרח, oxgygen adventage, שעורי יוגה ורטריטים בסיני, ובקרוב לעוד מקומות בעולם (קורונה , 2022 זאת השנה שלך ללכת).
ויש עוד הפתעות שהולכות להגיע, כי אנחנו כל הזמן לומדים ומתחדשים, גדלים וצומחים.
מי יודע איך ואיפה מתחיל סיפור, ומי יודע איפה ואיך הוא יגמר.
אני רק יודע שזאת זכות ענקית שנפלה בחלקי להיות חלק ממסע החיים של כל כך הרבה אנשים מדהימים בכל כך הרבה מקומות בעולם, ועכשיו באבן השואבת שנקראת צלילה חופשית ישראל.
כל שנשאר הוא להחזיק חזק ולתת לזרם של נהר החיים לקחת אותנו למקומות מופלאים.
"כאשר אתה מתחיל לפסוע בדרך, הדרך מופיעה" – רומי
צרו איתנו קשר
טלפון לחיוג
055-550-0576
שעות פתיחת המועדון
ההגעה למועדון היא בתיאום מראש בלבד:
ראשון - חמישי: 08:30 - 18:00
שישי: 08:30 - 14:00
שבת: 08:30 - 12:00